לאחרונה סער ענף ההתחדשות העירונית בארץ, עקב סוגיית ביטולו של הסכם פינוי הבינוי ברח' דפנה בתל-אביב, הסכם שנחתם בין חברת נווה גד ותדהר לבין רובם של 66 הדיירים, בעלי הזכויות בתת-מתחם 502, המהווים חלק ממתחם רחוב דפנה היוקרתי הממוקם בצפון הישן של תל אביב. הפרשה, עסקה באירוע חריג למדי, במסגרתו בעלי הדירות הקיימות הדיחו את שתי היזמיות הוותיקות שפעלו בפרויקט, ותחתן חתמו על הסכם אחר, הפעם עם חברת אדם-שוסטר. הפרסומים אודות פרשת מתחם דפנה אמנם ציינו את "הדיירת שעשתה מהפך", אולם לא חשפו את הנסיבות שבמסגרתן אותה דיירת, הראויה להיקרא בשמה – עורכת הדין שרון גרשוני ז"ל – עשתה היסטוריה של ממש במתחם דפנה.
פרשת מתחם דפנה, שבמסגרתה בעלי הדירות יזכו בסופו של דבר לתמורות פנומנאליות, ולא פחות חשוב – שוויוניות, היא תוצאה ברורה וישירה של עיקשות אמיצה ומעוררת הערכה. הפרשה מסמנת תיקון של עוול היסטורי, עוול אשר דבק כמעט תמיד דבק בדיירים "סרבנים", אשר לרוב גם סובלים מתדמית נצלנית וצרת עין. לא כך בפרשת מתחם דפנה. ולא כך בעוד פרויקטים אחרים של התחדשות עירונית שבהם צדיק אחד בסדום זועק 'המלך הוא עירום', אך סופג קיתונות של בוז ושנאה. פרשה זו ממחישה אולי יותר מכל עד כמה
החלפת יזמים במתחמי פינוי בינוי אינו נדיר, אולם הדחת יזמים מובילים בשלב מתקדם בהחלט אינו אירוע שכיח, במיוחד כאשר החברות המוחלפות הן חברות נדל"ן גדולות ויציבות, ובמיוחד כשהן פועלות במתחם זמן ממושך, והמתחם מוחזק כ"שלהן", לרבות בהיבט החוזי. מה הוביל אפוא לצעד הדרמטי של הדחת ענקיות הנדל"ן מן המתחם היוקרתי? במסגרת נסיבות המקרה, כלל דיירי הפרויקט תבעו את אמה של עו"ד גרשוני הגב' מירה גרשוני בגין סירובה לחתום על עסקת פינוי בינוי, אשר לדעתה של גרשוני הייתה עסקה גרועה ופוגענית. בעלי הדירות כולם והיזם, שהיו מיוצגים יחדיו בידי אותו משרד עורכי דין, ניהלו הליך משפטי ממושך ועיקש נגד גרשוני, בין היתר בטענה כי התנגדותה להסכם אינה חוקית ואינה מוצדקת.
והנה, לאורך שנות ההליך המשפטי, החלו חלק נכבד מן הדיירים לאמץ את עמדתה של הגב' גרשוני לפיה ההסכם הוא פוגעני, והתמורות בו אינן שוויוניות. כך למשל, ההסכם נתן תמורות נמוכות משמעותית מפרויקטים בעלי מאפיינים זהים ברחוב דפנה, הצמודים למתחם המדובר. בין היתר, כלל ההסכם דירות תמורה קטנות משמעותית לעומת מתחמים סמוכים, וכן קומות נמוכות יותר, נוף לכוון הכביש ולא לכוון הים, היעדרה של בריכת שחיה, אפליה בין דיירים בקריטריונים לא ענייניים, ופגמים נוספים. בנסיבות אלו, השופט גיא שני מבית המשפט המחוזי מרכז אשר דן בתיק עוד משנת 2021, החליט כי אין לכפות על הדיירת לחתום על ההסכם, ובכך הצית תהליך שבסופו בחרו הדיירים כולם יחד להודיע ליזמיות כי הם אינם מעוניינים בהמשך ההתקשרות עימן וכי הם מעוניינים לקבל תמורות שוויוניות מיזם אחר וחדש. התוספת בתמורות שהוענקה לדיירים, אשר קודם לכן תבעו את הגב' גרשוני, נאמדת בעשרות מיליוני שקלים.
יש לציין כי ההליך בפרשת דפנה התגלגל גם לפתחה של ועדת האתיקה של לשכת עוה"ד, אשר שינתה את כללי האתיקה וקבעה כי עורכי הדין אשר מייצגים את היזם אינם יכולים לייצג דיירים בפרויקט פינוי ביוני, וזאת בין היתר עקב אותם כשלים המודגמים היטב בהליך זה.
עו"ד גרשוני ז"ל הלכה לעולמה בטרם הספיקה לחזות בניצחונה המוחלט, אך היא הותירה מאחוריה עשרות חברים וקולגות ואת שכניה ברח' דפנה שמוקירים על תודה והערכה על פועלה ועל עיקשותה הבלתי מתפשרת להוציא את הצדק לאור.
המסקנה המתבקשת מהליך זה, שאין "להרים ידיים" להתייאש מראש ולסבור שאין סיכוי ואין אפשרות או יכול להתמודד עם החלטות רוב דורסניות ופוגעניות. הנה כי כן, לא רק "דייר סרבן", אלא גם "רוב סרבן". ללמדנו, כי במקרים שבהם ישנה פגיעה מהותית, ניתן לנהל מאבק ולהצליח בו לשנות מסלול יזמי, אשר נדמה והוא סלול ומוכתב ואף יש לו תמיכה של רוב מוחלט של הדיירים.
הכותב ייצג את הגב' מירה גרשוני, יחד עם עו"ד גרשוני ז"ל, בהליך המשפטי.
