פסק דין (עתמ (י-ם) 60807-09-24) שניתן בימים האחרונים בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, עסק בשאלה המשפטית העקרונית הנוגעת לחובת העמידה בהליכים סטטוטוריים, איזון בין פיתוח לבין שימור ערכי טבע, ובחובתה של רשות ציבורית לפעול בהתאם לעקרונות שלטון החוק.
הרקע לעתירה
בית המשפט בעתירה נגד עיריית ירושלים שבה ביקש העותר לעצור עבודות בשטח מגרש המיועד לפרויקט חינוכי, בטענה כי הן נעשות ללא היתר בנייה ותוך הפרת חוקי התכנון והבנייה. בעתירתו טען העותר כי עיריית ירושלים מקדמת פרויקט קריית חינוך רחב היקף הכולל כעשרה מוסדות חינוך, וזאת באופן בלתי חוקי, תוך יצירת "עובדות בשטח". בין היתר הצביע העותר על כך שהעבודות בשטח כללו חישוף נרחב, פגיעה בצמחייה ועקירת עצים, וכל זאת מבלי שהושלמו הליכי תכנון ואישור כנדרש. העותר הסתמך על סקר אקולוגי שביצעה החברה להגנת הטבע, שהצביע על ערכי טבע ואקולוגיה ייחודיים באזור. הסקר שהציג העותר קבע כי ביצוע פרויקט בינוי בשטח זה יפגע באופן בלתי הפיך בערכי הטבע והצומח, ואף המליץ לדחות את התכנית ולבחון חלופות. העירייה טענה מנגד כי העבודות שבוצעו, נועדו לצמצם את לוחות הזמנים של הפרויקט, וכי הן תואמות את תכנית המתאר המקומית (תב"ע 3325), המייעדת את השטח למבני ציבור, עוד משנת 1987. לטענת עיריית ירושלים, די בתכנית זו כדי לאפשר את ביצוע העבודות הנוכחיות.
המחלוקות העיקריות והכרעת בית המשפט
המחלוקות בפרשה נגעו לביצוע עבודות ללא תכנית מפורטת והיתר בנייה, ולפגיעה הנגרמת לערכי טבע ואקולוגיה. המחלוקת המרכזית נסובה סביב השאלה האם ניתן לבצע עבודות בשטח, כגון חישוף ועקירת עצים, מבלי שהושלמה תכנית מפורטת ומבלי שהוצא היתר בנייה. בית המשפט קיבל את העתירה וקבע כי לא ניתן לבצע עבודות שאינן טעונות היתר, טרם קבלת היתר בניה. בית המשפט התבסס על סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה, הקובע כי עבודות המשנות את פני הקרקע, כגון חפירה, חציבה או חישוף, טעונות היתר בנייה. עוד התבסס בית המשפט על תקנה 1(2) לתקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), המחייבת אף היא כי עבודות חישוף המבוצעות בשטח טעונות היתר, למעט החריגים המפורטים בתקנה. השופט אלכסנדר רון הדגיש כי תכנית מתאר כללית אינה יכולה לשמש בסיס לביצוע עבודות בשטח, ודאי כאשר תכנית מפורטת טרם אושרה. השופט רון ציין עוד כי חריגי הפטור המנויים בתקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר) אינם חלים במקרה זה שכן עבודות החישוף שנעשו לא היו תואמות תכנית מפורטת ולא הוכח כי הן עומדות בהוראות החוק. בנוסף, קיבל בית המשפט את עמדת העותר והחברה להגנת הטבע שלפיה השטח כולל מגוון ערכי טבע וצמחייה ייחודית, והפגיעה בהם מהווה נזק בלתי הפיך. העירייה טענה כי עבודות החישוף נדרשו לצורכי בדיקה מטעם רשות העתיקות, אך בית המשפט קבע כי לא ניתן לבצע עבודות כאלו ללא היתר ותוך עקיפת הליכי ההתנגדות. בית המשפט חזר על החשיבות של כיבוד הליכי התכנון והימנעות מיצירת "עובדות בשטח" אשר עשויות לשמוט את הקרקע מתחת לטענות מתנגדי הפרויקט.
השלכות פסק הדין
פסק הדין מבסס מספר עקרונות חשובים, והראשון שבהם הוא שמירה על הליכי תכנון תקינים: רשות ציבורית אינה רשאית לעקוף את שלבי התכנון המחייבים, גם אם מדובר בפרויקט בעל חשיבות ציבורית. חובת ההיתר חלה באופן שווה על כל גורם, ציבורי או פרטי. עקרון חשוב נוסף הוא הגנה על ערכי טבע. פסק הדין מדגיש את הצורך באיזון בין פיתוח עירוני לבין שימור הטבע, והוא מחזק את מעמדם של ארגוני סביבה ושל הציבור בהגנה על שטחים בעלי ערכים אקולוגיים ייחודיים. עוד מדגיש בית המשפט את אחריות הרשויות המקומיות, ומבהיר כי עליה לפעול בזהירות ובשקיפות, ולשמש דוגמה לאזרחים בעמידה בחוקי התכנון והבנייה. החלטת בית המשפט מחזקת ערכים אלו וקובעת כי לא ניתן "לחתוך פינות "ולהתחיל בעבודות קודם להיתר, בכסות של עבודות חישוף, סקר ארכיאולוגי או הנדסי וכיוצא באלה, "תירוצים" שהרשויות עושות בהן שימוש.
