א. כללי
- ביום 20.9.10 דנה וועדת הכספים של הכנסת בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות)(תיקון), התש"ע – 2010 לעניין גביית ארנונה במחצבות והחליטה לקבל את התיקון המוצע לחוק כתקנות שהועברו לפרסום בילקוט הפרסומים ("התקנות").
- התקנות המוצעות בא לפתור סוגייה, שהעסיקה יועצים משפטיים, וועדות ערר ואף את מערכת המשפט על ערכאותיה השונות ובכלל זה בית המשפט העליון, במשך שנים רבות.
- הסוגייה בעיקרה הינה האם ישלמו המחצבות בעבור שטח הכרייה העיקרי בו הן עושות שימוש (ותשלומים מופחתים עבור שטחים נלווים ושטחי שרות) דהיינו תשלום עיקרי בעבור קרקע ממנה נחצב חומר הגלם ותשלומיים שוליים לקרקע תפוסה אחרת ופטור לקרקע שכלל איננה בשימוש או שמא ישלמו בעלי המחצבות ארנונה באופן גורף בעבור כלל שטחי המחצבה.
- לאחר סדרת פסקי דין ,אשר פורשו על ידי הרשויות, בדרך סותרת לכוונת המחוקק (לפחות, כך מתברר בדיעבד) באשר לדרך החישוב של השטחים בעבורם ניתן ויש לגבות ארנונה, הוחלט במשרד הפנים להתקין תקנות שיסדירו נושא הארנונה במחצבות. לעניין זה ראו ע"א 1666/04 הנסון מוצרי חציבה (ישראל) נ' מועצה אזורית משגב, (להלן: " הנסון") , ה"פ 587/98 שפיר מחצבות 1991 בע"מ נ' המועצה האזורית מטה יהודה (להלן: "שפיר"), עמ"נ 203/02 נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ נ' מנהל הארנונה במועצה המקומית כבול(להלן: "נשר") , עע"ם 1214/06 המועצה האזורית דרום השרון נ' מחצבות חצץ ואבן טייבה בע"מ (להלן: " טייבה").
- בעניין זה יצוין כי בפסיקות בתי המשפט ובצווי הארנונה של הרשויות עוברת כבר כחוט השני ההבחנה בין שטחי חציבה בפועל, לשטחי קרקע תפוסה המשמשים לאחסנה ו/או לצרכים אחרים.
- מחצבות רבות נדרשו לתשלומי ארנונה גבוהים ואף נדרשו בחיובים הולכים וגדלים בעבור שטחי הקרקע השונים אשר היו בחזקתן ואף כאלו שהופיעו רק בתוכניות בניין העיר, זאת בהסתמך על חוו"ד שנויות במחלוקת של שורת פסקי הדין שצויינה לעיל.
- התקנות נותנות פתרון למחלוקת (ככל שהיתה כזו) אם השטח לחיוב שווה ערך לשטח החציבה בפועל. התשובה הינה בחיוב ובלשון התקנה: "לעניין זה מחצבות- מתקני הייצור במחצבות וכן שטח החציבה שמתבצעת בו חציבה בפועל בשנת הכספים שבעדה מוטלת הארנונה".
- המשמעות המעשית הינה כי על בעלי מחצבות להיות מודעים לתקנות אלו ולהשלכה על חיובי הארנונה שלהם, שחזקה ויפחתו ויפחתו כבר משנת הכספים 2010 ואילך.
- יתר על כן, גם באשר להשגות שנדונות כבר בוועדות הערר השונות ניתן להשליך מן התקנות על כוונת המחוקק ולהעלות זאת כטיעון תומך.
- שטחי המחצבה ניתנים לפרוט על פי החלוקה הבאה;
- שטח החציבה בפועל .
- שטחי המשרדים והמתקנים .
- שטחי קרקע תפוסה של ערימות פסולת חציבה .
- שטחי קרקע תפוסה של ערימות חומר .
- שטחי קרקע תפוסה בהם מאוחסנת תוצרת .
- דרכים .
- התשלום העיקרי יהא בעיקר עבור שטח החציבה בפועל (א) והמתקנים (ב).
- שטח החציבה הפוטנציאלי לכל שנה ושנה מוגדר (גם) על ידי המפקח על המכרות מטעם משרד התשתיות הלאומיות. רשיון ההפקה שניתן למחצבה הינו מסמך סטטוטורי החתום על ידי עובד ציבור – המפקח על המכרות, וקובע באופן ברור מהו שטח החציבה לכל שנת כספים. ניתן גם להעזר בחוו"ד ובמדידות להצגת נתון זה.
- לעומת זאת, התייחסות הרשות לשטח התוכנית התקפה ה"תב"ע", אינו רלבנטי על פי רוב והוא יוצר בסיס מטעה לדיון.
- הודעות השומה צריכות להיות מנומקות, מפורטות ובכלל זאת מקור קביעת הבסיסים השונים לחיוב .
- ככל הניתן, על הרשות לערוך מדידה של שטח המחצבה ו/או בדיקה של השימושים המבוצעים, בטרם עריכת שומה .
סיכום
התקנות, שניתן להן תוקף בשנת 2010 נותנות פתרון למחלוקת אם השטח לחיוב שווה ערך לשטח החציבה בפועל. התשובה בלשון התקנה: "לעניין זה מחצבות- מתקני הייצור במחצבות וכן שטח החציבה שמתבצעת בו חציבה בפועל בשנת הכספים שבעדה מוטלת הארנונה".
